חוק האיזון של השיטור
שיטור היא עבודה קשה הדורשת ערנות מתמדת, חשיבה מהירה ויכולת לקבל החלטות בשבריר שנייה. אחד ההיבטים המאתגרים ביותר של עבודת המשטרה הוא לקבוע מתי מתאים להשתמש בכוח ובכמה כוח להשתמש. השימוש בכוח הוא חלק הכרחי בשיטור, אך יש להשתמש בו בתבונה ורק כשצריך. על השוטרים לאזן בין הצורך להגן על עצמם ועל אחרים לבין הצורך להשתמש בכמות הכוח המינימלית הנדרשת כדי להשיג את מטרותיהם.
כדי להפוך את העניינים למורכבים יותר, שימוש בכוח סביר של שוטרים נתון לבדיקה אינטנסיבית. מחלקות המשטרה צפויה לשמור על סטנדרטים גבוהים של מקצועיות ואחריות, ועליהן להוכיח שהן משתמשות בכוח באופן סביר וחוקי. הציבור מצפה מהשוטרים לפעול באיפוק ולהפעיל כוח רק כמוצא אחרון. במקביל, על השוטרים להיות מסוגלים להגן על עצמם ועל אחרים מפני פגיעה. מציאת האיזון הנכון בין הדרישות המתחרות הללו היא אתגר מתמיד עבור אכיפת החוק.
השימוש בכוח מתנהל על ידי מערכת מורכבת של חוקים ותקנות, ועל השוטרים לקבל הכשרה מקיפה בשימוש בכוח. הם חייבים להיות מסוגלים להעריך במהירות מצב ולקבוע את רמת הכוח המתאימה לשימוש. הם חייבים גם להיות מסוגלים להחליש מצבים ולהשתמש בטקטיקות לא אלימות בכל הזדמנות אפשרית. אי שימוש נכון בכוח עלול לגרום לתוצאות חמורות, הן עבור השוטר והן עבור האנשים המעורבים.
מתי זה 'סביר' להשתמש בכוח
השימוש בכוח של שוטרים כפוף לעקרון הסבירות. המשמעות היא שלשוטרים מותר להשתמש בכוח רק כאשר יש צורך להשיג מטרה לגיטימית של אכיפת חוק, וכאשר כמות הכוח המופעלת היא פרופורציונלית לסיכון הנשקף מהמצב. השימוש בכוח חייב להיות מוצדק בנסיבות, ועל השוטרים להיות מסוגלים לבטא מדוע הם האמינו שיש צורך בכוח.
רמת הכוח הנחשבת סבירה משתנה בהתאם למצב. לדוגמה, השוטרים עשויים להפעיל יותר כוח כאשר הם מתמודדים עם חשוד אלים מאשר כאשר הם מתמודדים עם חשוד לא אלים. באופן דומה, השוטרים עשויים להפעיל יותר כוח כאשר מגיבים למצב מסוכן, כגון מצב של בני ערובה, מאשר כאשר מגיבים לעצירת תנועה שגרתית. בכל המקרים יש לשקול היטב ולהצדיק את השימוש בכוח בהתאם לנסיבות.
השוטרים נדרשים גם להשתמש בכמות הכוח המינימלית הדרושה כדי להשיג את מטרותיהם. המשמעות היא שהם חייבים להשתמש בכוח המינימלי האפשרי כדי להביא למצב תחת שליטה. לדוגמה, אם חשוד מתנגד למעצר אך אינו מהווה איום על איש, השוטרים עשויים להשתמש בפקודות מילוליות או בטקטיקות לא אלימות אחרות כדי להביא את החשוד למעצר. רק כאשר טקטיקות אלו אינן מוצלחות, עלולים השוטרים להסלים את השימוש בכוח.
מהן ההשלכות הפוטנציאליות של שימוש לרעה בכוח ע"י שוטרים
כאשר שוטרים משתמשים בכוח לרעה, יכולות להיות השלכות חמורות הן לשוטר והן לקהילה. אחת ההשלכות המשמעותיות ביותר היא אובדן האמון בין המשטרה לציבור. כאשר שוטרים מפעילים כוח מופרז או משתמשים בכוח שלא כראוי, הדבר עלול לשחוק את אמון הציבור באכיפת החוק ולהקשות על השוטרים לבצע את עבודתם ביעילות.
שימוש לרעה בכוח יכול גם להוביל להשלכות משפטיות ומשמעתיות על השוטרים. שוטרים שמשתמשים בכוח מופרז עלולים לעמוד בפני אישומים פליליים, תביעות אזרחיות ומשמעת מנהלית, כולל אובדן מקום עבודתם. במקרים מסוימים, שוטרים שמשתמשים לרעה בכוח עלולים גם לעמוד בפני אישומים פליליים בגין תקיפה או פשעים אחרים.
בנוסף להשלכות אלו, לשימוש לרעה בכוח יכולות להיות גם השפעות פסיכולוגיות ארוכות טווח הן על השוטר והן על הקורבן. קורבנות של אלימות משטרתית עלולים לסבול מפציעות גופניות, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ובעיות נפשיות אחרות. שוטרים שמשתמשים לרעה בכוח עלולים גם לחוות טראומה ולחץ כתוצאה ממעשיהם, מה שעלול להשפיע על יכולתם לבצע את עבודתם ביעילות.
לשימוש לרעה בכוח יכולות להיות גם השלכות חברתיות רחבות יותר. כאשר מתרחשים מקרים של אכזריות משטרתית, הם יכולים לתדלק את המתחים והמחלוקות הקיימות בקהילה. זה יכול להוביל להפגנות, תסיסה אזרחית ואפילו אלימות. לתוצאות אלו עשויות להיות אפקט אדווה בכל הקהילה ועלולות לשחוק עוד יותר את האמון באכיפת החוק.
חתירה לאיזון ואחריות
על מנת לשמור על אמון הציבור ולהבטיח את שלומם של הקהילות שהם משרתים, על השוטרים לאזן עדין בין הפעלת כוח בעת הצורך לבין הימנעות מכוח מופרז. זה דורש לא רק שיקול דעת והכשרה טובים, אלא גם מחויבות לאחריות ושקיפות.
אחת הדרכים המרכזיות לקידום אחריות היא באמצעות שימוש במצלמות גוף ובצורות אחרות של הקלטת וידאו. טכנולוגיה זו יכולה לעזור להבטיח שהשוטרים יישא באחריות למעשיהם ויכולה לספק ראיות יקרות ערך במקרים של התנהגות בלתי הולמת לכאורה.
בנוסף לפתרונות טכנולוגיים, חשוב גם שלמחלקות המשטרה יהיו מדיניות ונהלים חזקים לשימוש בכוח. מדיניות זו צריכה להיבדק ולעדכן באופן שוטף כדי להבטיח שהן משקפות שיטות עבודה מומלצות ועומדות בקנה אחד עם ערכי הקהילה.
